תוצאות מחקריות
במהלך השנים נערכו מחקרים שונים שבדקו שלושה נושאים עיקריים:
1. התפתחות הילדים
2. שינויים בעמדות ההורים
3. שינויים בקרב משפחות בסיכון ו/או במצוקה
1. התפתחות הילדים
-
קידום רמת התפתחותם של הילדים- מחקרה של מיכל לוי
"אף פעם לא תיארתי לעצמי שהם כל-כך קטנים ומסוגלים בכל זאת..."
(אם מקרית מלאכי שהשתתפה בתוכנית הור"ים)
במסגרת עבודת M.A. בהנחיית ד"ר שולה פורוש, בדקה מיכל לוי את השפעת התכנית על התפתחותם של ילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. בקבוצת הניסוי והביקורת היו 30 נבדקים בכל קבוצה. שתי הקבוצות היו דומות על-פי 12 מדדים דמוגרפיים שונים כגון: השכלת ההורים, מקום המגורים, מספר הנפשות במשפחה, האם האם עובדת או לא, האם הילד נמצא במעון או בבית, ועוד. ילדי קבוצת הניסוי השתתפו בתכנית במשך ששה חודשי פעילות בלבד. ילדי קבוצת הביקורת לא השתתפו בתכנית. ילדי קבוצת הניסוי וקבוצת הביקורת נבחנו באמצעות מבחן התפתחותי "בטל" המורכב מתת-מבחנים הבודקים את התפקוד האישי-חברתי, ההסתגלותי, המוטורי, את ההבנה השפתית ואת יכולת הביטוי השפתי, את התקשורת ואת התחום הקוגניטיבי. האבחונים נעשו בשתי נקודות זמן: בגיל 13 חודש (לגבי קבוצת הניסוי היה זה לפני תחילת השתתפותם בפרויקט), ובגיל 19 חודש (כאמור, לגבי קבוצת הניסוי היה זה אחרי 6 חודשי השתתפות בתכנית בלבד).
המבחן הראשון הראה כי אין הבדלים התפתחותיים משמעותיים בין הילדים משתי הקבוצות (כלומר, הקבוצות דומות זו לזו), והילדים גם מקבוצת הניסוי וגם מקבוצת הביקורת נמצאים בשלב ההתפתחותי המתאים לגילם. למעשה יש בתוצאות אלה אישוש לטענה שבשנה הראשונה עדיין אין פערים בהתפתחותם של ילדים מקבוצות סוציואקונומיות ותרבותיות שונות. למרות ששתי הקבוצות היו שייכות למעמד הסוציואקונומי הנמוך, לא היה פער בין הישגיהם ובין המצופה מהם על-פי עקומות התפתחות נורמליות.
הטבלה שתוצג להלן תסכם את הציונים שהושגו בקבוצת הניסוי ובקבוצת הביקורת לאחר 6 חודשים. משום שבין שני תאריכי הבדיקה עברו ששה חודשים, הרי הציון 6 צריך לשקף התפתחות מנטלית נורמלית התואמת לגיל הכרונולוגי. במלים אחרות, הציון להתפתחות נורמלית הוא ציון 6.
להלן התוצאות שהושגו:
תוצאות המחקר במבחן השני, לאחר ששה חודשים הראה, כי קבוצת הביקורת היתה בשלב התפתחותי נמוך מהנורמה הממוצעת המדידה לגילה (בממוצע 4.2 לעומת 6). לעומת זאת, קבוצת הניסוי היתה בשלב התפתחותי מעבר לנורמה הצפויה (בממוצע 7 לעומת 6). השיפור היה בעיקר בתחום הקוגניטיבי, הבנת השפה, התחום ההסתגלותי, התחום הרגשי-חברתי ובתחום התקשורת הכללית. בתחום המוטורי ובתחום הפקת השפה לא היה הבדל מובהק בין קבוצת הניסוי והביקורת. לעומת זאת, ילדי קבוצת הביקורת, שלפני ששה חודשים (בגיל 13 חודש לחייהם), תאמו הישגיהם את הנורמה, מראים כבר בגיל זה (19 חודש) את ניצני הפיגור לגבי הנורמה! במלים אחרות, הממצא מאשש את המחקרים (סמילנסקי ושות' 1976), האומרים שהפערים אינם נוצרים עם הלידה, אך ניתן לזהותם כבר בשנה השניה לחיים.
משמעות התוצאות ביחס לקבוצת הניסוי מאד מעודדת, ואילו משמעות התוצאות ביחס לקבוצת הביקורת חמורה ביותר מבחינה אישית וחברתית: הילדים שהשתתפו בתכנית הורי"ם (קבוצת הניסוי) אפילו במשך 6 חודשים בלבד, התקדמו בהישגיהם מעבר לנורמה של בני גילם. הם בעלי כישורים גבוהים מן הממוצע בגילם בתחומי ההתפתחות הקוגניטיביים, הרגשיים, השפתיים והחברתיים. הישג זה בולט עוד יותר כשחושבים על כך, שגם ילדי קבוצת הניסוי שייכים לקבוצה הסוציואקונומית הנמוכה, ולכן, לא רק שלא גילו רמת תפקוד נמוכה יחסית בהשוואה לנורמה המצופה מגילם, אלא שהם תפקדו ברמה התפתחותית שמעבר לנורמה המצופה מבני גילם. ועל כן, השתתפות ילדים משכבות חלשות בתכנית הורי"ם לא רק שמנעה את ההאטה הצפויה בהתפתחותם, ולא רק שמנעה היווצרות פיגור יחסי ופערים לגבי הנורמה המצופה, אלא שהביאה לכך שיכולותיהם המנטליות של הילדים שהשתתפו התפתחו יותר, בהשוואה לנורמה של בני גילם האחרים. זאת ועוד, בקרב משפחות רבות מצוקה שהשתתפו בתכנית, מצביעות העדויות על כך שבמקרים לא מעטים נמנעה הוצאת ילדים מהבית, וכן, התאפשרה בהצלחה החזרת ילדים אחרים לחיק משפחתם.
לתוצאות אלה יכולות להיות השפעות ארוכות טווח. הגדלת רמת ההישגים של הילדים מקרב משפחות חלשות או רבות מצוקה, וצמצום יצירת הפערים בין הילדים מאוכלוסייה מוחלשת לילדים מאוכלוסייה מבוססת יותר ברמת ההישגים בגנים ובבתי הספר, יכולה להוביל לצמצום נשירה עתידית ממערכות החינוך, ואפילו לצמצום בעיות חברתיות עתידיות.
-
שמירת תוצאות ההתערבות לאורך זמן- מחקרה של לאה כהן
"עם הילדים הגדולים יותר הייתי נלחמת כל הזמן. היו מנצחים ומפסידים וזו הרגשה רעה מאד,
כי לדעתי זה משפיל את הילד. היום אני מאד מכבדת את ילדיי.
אם פעם בעלי ואני היינו צריכים להתאפק כדי לא להילחם בילד, היום זה בא מאליו"
(אם מיפו ד').
הבעיה של שמירת הישגים לאורך זמן היא בעיה מורכבת. ברונפנברנר (1975) השווה בין תכניות שהיו מכוונות לטיפוח הילדים ע"י מומחים, ובין תכניות שבהן המומחים טפחו את ההורים ואלו טיפחו את הילדים. הוא מצא שמיד בתום תקופת הטיפוח היו הישגיהם של הילדים שטופחו ע"י המומחים גבוהים יותר משל שאר הקבוצות. ואולם, שנתיים ויותר מתום תקופת הטיפוח כמעט שלא נשארו הבדלים בינם ובין ילדים שלא טופחו כלל. לעומת זאת, ילדים שטופחו ע"י הוריהם, השיגו אמנם בתום תקופת הטיפוח הישגים פחות מרשימים בהשוואה לקבוצה הראשונה, אך אלו נשארו יציבים לאורך זמן. הנה כי כן, ממחקרו של ברונפנברנר עולה המסקנה, שיש לבחון את הישגיה של תכנית התערבות לא רק מיד בתום תקופת הטיפוח אלא שנתיים ויותר מתום תקופת הטיפוח.
בדיקה מסוג זה נעשתה בצורת פיילוט ביישובי המועצה האזורית שדות הנגב, בשכונת נווה עופר בתל-אביב, ובקרב האוכלוסייה הערבית בלוד. ההשתתפות בתכנית הסתיימה שם בהגיע הילדים לגיל שלוש שנים. מחקר הפיילוט נעשה בהגיעם לגיל 5 או 6 שנים. יש לציין כי לא היו תכניות אחרות למשפחות במשך שנים אלו. הגננות בגן חובה וכן המורות בכתות א' התבקשו לדרג את הילדים בוגרי התכנית, בהשוואה לשאר ילדי הכתה או הגן. הן דרגו את ילדי התכנית בעשירון העליון מבחינת אחריות, כושר ריכוז, עצמאות, התעניינות ומנהיגות חברתית. גם הוריהם זכו לציונים גבוהים באשר למעורבותם בחיי הגן או בית הספר, בהתעניינות בנעשה במסגרת החינוכית ובנכונות לשתף פעולה.
2. שינויים בעמדות ההורים
-
שינויים במשתני תיווך של ההורים ביחס לילדיהם- לאה שפטיה
"אני בתור אמא, יש לי את היכולת ללמד את הילד בכל התחומים ולהעשיר אותו.
פעם הייתי מאד ביקורתית ורציתי לראות תוצאות מיידיות,
היום, אני רואה שהדברים לא הולכים ככה. צריך להשקיע ורק מאוחר יותר לקצור את הפירות"
(אם מיפו ג' שהשתתפה בתוכנית)
ויגוצקי דבר על כך שהאדם מפרש את העולם דרך תיווך של התרבות. פוירשטיין (1980) תרגם עקרונות אלה לעקרונות של תיווך למידה. בעקבותיו פתחה פנינה קליין שאלון תצפית לבדיקת עקרונות תיווך הלמידה בגילאים צעירים. בשנת 1989 פרסמה החוקרת לאה שפטיה מטעם מכון סאלד מחקר שכלל תצפיות על משתתפי תכנית הורי"ם על-פי השאלון שפתחה קליין.
המחקר התבצע באמצעות ראיונות, ותצפיות, ונערך על שתי קבוצות של משתתפים בתכנית בעלי אותו רקע סוציו-אקונומי: הורים בתחילת התכנית. והורים שסיימו שנת פעילות אחת בתכנית. בכל קבוצה היו 17 נבדקים.
הדרך בה לומד הילד באמצעות מבוגר נבדקה באמצעות תצפיות על אירועי תיווך של האם. נרשמו אירועי התיווך שהתבצעו בפועל, לעומת כל אופציות התיווך שיכלו להתבצע באותו זמן.
כפי שעולה מסיכום התוצאות, בכל מדדי התיווך שהתבצעו בפועל חלה עליה משמעותית בניצול אירועי תיווך למידה במשפחות ותיקות (קבוצת הניסוי), לעומת החדשות (קבוצת הביקורת). הפערים הבולטים במיוחד היו בתחום הטרנסצנדנטיות והמשמעות, שמשמעותו בניית קשר בין מושגים (9% בקבוצת הביקורת לעומת 62% בקבוצת הניסוי). פערים נוספים היו בתחום הכוונה וההדדיות שמשמעותם יצירת דו-שיח מכוון (38% בקבוצת הביקורת לעומת67% בקבוצת הניסוי) ותיווך רגשות יכולת שמשמעותם מתן חיזוקים לילד 32% בקבוצת הביקורת לעומת 68% בקבוצת הניסוי).
32%
68%
9%
62%
38%
67%
משמעות התוצאות היא: שהורים שלקחו חלק בתוכנית ידעו טוב יותר ליצור ולנצל אירועי תיווך לילדיהם. את השינויים שחלו בהורים ובמשפחה ניתן ללמוד גם מהציטטה של אם שהשתתפה בתכנית: "למרות שהכניסה דרך הילדים, הפרויקט נותן לכל המשפחה בטחון, מודעות. הכניסה היא דרך הילדים אבל בעצם התכנית היא להורים"... "הפרויקט למד אותנו שהחיים הם אוניברסיטה ומכל דבר אפשר ללמוד".
-
שינויים במידה בה רואות האימהות את עצמן כאחראיות להתפתחות הילד- לאה שפטיה
במחקרה של לאה שפטיה (1988) נבדקה השאלה: 'עד כמה האימהות רואות עצמן אחראיות להתפתחות הילד'. התברר כי אימהות ותיקות בתכנית מייחסות את התפתחות הילד להשקעה חינוכית ישירה של ההורים בילד ("השקענו בו", "האב משחק אתו ומלמדו" וכו'). זאת לעומת המשתתפות החדשות בתכנית שמייחסות את התפתחות הילד לגורמים שמחוץ לבית ("למד מאחרים", "קונים לו צעצועים" וכו').
-
עמדות של אימהות- מחקרו של שמואל הירשפלד
במשך השנים ביטאו ההורים אמירות מרגשות על ילדיהם. הדרך לבחון שינויים אלה לא היתה פשוטה. ב-1996 ערך הירשפלד ש. מחקר שמטרתו היתה לנסח שאלון ולפתח דרך בדיקה סטטיסטית. מלכתחילה הוחלט לבדוק מה שיוגדר כאמת סובייקטיבית של ההורים. האמירות של ההורים כדוגמת זו שהוצגה לעיל שובצו בתוך שאלון. האמהות שהשתתפו בתכנית (321 אמהות) התבקשו לדרג את עצמן על סולם של 7 אופציות לגבי עמדותיהן בנושאים מגוונים. על כל משתנה התבקשו ההורים לענות בשלוש תת-שאלות: איך היית מדרג את עצמך היום (בתום שנה בתכנית)? איך היית מדרג את עצמך לפני שנה (לפני הכניסה לתכנית)? ואם יש שינויים, עד כמה אתה מייחס את השינויים הללו לתכנית?
המדדים שנבחנו רוכזו בחמש קטגוריות: יחס האם כלפי הילד בגיל הרך שהשתתף בתוכנית. יחס האם כלפי אחיו הבוגרים יותר. תפיסת האם את עצמה כאדם בעל יכולת. איכות האינטראקציה בין בני הזוג, ומידת מעורבותו של האב בחינוך הילדים. מידת הפתיחות לצריכת שירותים בקהילה.
כדי לצמצם את הנתונים הרבים שנאספו, הטבלה שלהלן מביאה רק את אחוזי המשתתפים שנתנו לעצמם ציון מקסימלי (7) בכל אחד מהמדדים. להלן ההתפלגות שהושגה בתחושה הסובייקטיבית של ההורה לגבי התנהגותו לפני התוכנית ואחרי התכנית.
שיפור בעמדות החינוכיות של ההורים
במחקר זה נמצא כי הורים שהשתתפו בתוכנית הורי"ם רכשו כלים להתמודד עם גידול הילדים וחינוכם, הם מבינים את צרכי הילד, בטוחים בעצמם וביכולתם, יש להם שאיפה ומוטיבציה להמשיך ולקדם את הצלחת ילדם, הם נהנים ושואבים סיפוק מתפקיד ההורות, וכמבוגרים, הם בעלי מיקוד שליטה פנימי חזק יותר (אמונה בעצמם), יש להם עניין רב יותר להמשיך ללמוד, ויש להם יכולת גבוהה יותר להתמודד עם בעיות בהצלחה.
להלן כמה ציטוטים:
על השינוי בעמדות החינוכיות ובמעורבות של ההורים:
"בישוב שלנו גרה משפחה קשה במיוחד. יש להם חמישה ילדים, ארבעה מהם נשרו ממערכות החינוך הפורמלי. כל מאמצינו לרתום את ההורים לשתף פעולה אתנו כדי למנוע את נשירתם, נכשלה. תמיד חזרה התשובה של האם: "בלאו הכי, אין לי מה לעשות" עם הבת החמישית, הצטרפה המשפחה לתוכנית הור"ים. ביום בהיר אחד התדפקה האם על דלת משרדי ובנחישות שהדהימה אותי אמרה: "אני לא מוכנה לשלוח את בתי לגן שבשכונה! היא ילדה מוכשרת וחכמה! או שתחליפו גננת או שתחליפו לה גן, לבת שלי מגיע משהו יותר טוב. להפתעה גדולה יותר לא ציפיתי" (ראש מועצה אזורית שבה פעלה התוכנית).
על נכונות ההורים לתרום ולהשפיע:
"בתחילת השנה לא הצלחתי לרתום את ההורים לשום פעילות קהילתית. ואז בחג השבועות חל המהפך. ההורים יזמו מסיבת שבועות, הפכו את הרחוב במושב למדרחוב, הזמינו את כל אימהות היישוב, והכינו מסיבה נפלאה למשפחות על ילדיהם. הם הכינו כל מיני אביזרים הקשורים לחג. השמחה הייתה רבה, כמו הגאווה של האימהות" (מדריכה בתוכנית, מועצה אזורית עזתה (היום שדות הנגב).
על השינוי בדימוי העצמי של ההורים והגדלת המודעות לחשיבות תפקודם:
"כשאנחנו באים לראשי האוניברסיטה ושואלים אותם מדוע ילדינו אינם מצליחים, או אפילו אינם מתקבלים לאוניברסיטה, הם עונים לנו: "פנו למורים בתיכון, כי כבר אז הם לא הצליחו". כשאנחנו שואלים את מנהלי התיכונים אותה שאלה, הם אומרים לנו שכבר ביסודי הילדים לא הצליחו. כשאנחנו שואלים את מנהלי היסודי – הם מפנים אותנו לגנים. וכשאנחנו שואלים את הגננות הן אומרות לנו: "מה אתם רוצים, כבר מהבית הם באו ככה". אז תנו לנו כלים לעבוד בבית!" (לאה מוצרי, מדריכה בתוכנית הור"ים, פעילה שכונתית ולימים יקירת העיר תל-אביב יפו).
3. השפעת התוכנית על משפחות רבות מצוקה
תוצאות פרויקט 'קו הזינוק' למשפחות נפגעות סמים - מחקר מטעם ביטוח לאומי (סנטו, 2008)
מטעם הביטוח הלאומי ערך ד"ר יואב סנטו וצוותו מחקר מלווה על תוצאות פרויקט חלוץ של קו הזינוק למשפחות נגמלי סמים (2006). מהמחקר עולה כי התכנית יצרה אוירה ותשתית שאפשרו להתמודד עם כל הנושאים הרבים שהוגדרו מלכתחילה. יתרה מזאת, הקשר בין המנחה למשפחה אפשר בניה של מערכת יחסים המושתת על אמון וכבוד הדדי, שהובילו להעלאת בעיות ופתרונן, שיתכן כי בתנאים אחרים לא היו עולות כלל.
סה"כ השתתפו במחקר 69 משפחות בשני מחזורים. המחקר כלל 41 משתנים שונים. כל משתנה הוערך על-פי סולם בן 5 דרגות. לכל משתנה חושב הציון הממוצע של כלל המשתתפים כפי שהיה בתחילת התכנית ובסוף התכנית. חישוב הפער בין שני ציונים אלה אמור להצביע על התרומה של התכנית לגבי כל אחד מהמשתנים שנבדקו. 41 המשתנים קובצו גם לארבעה נושאים מרכזיים. כך נוצרו ארבעה מדדי הצלחה מסכמים. ואלו הם:
תפקוד האם: מדד זה הורכב מ-13 מדדי משנה: מעורבות האם בפעילות הילד, תרומה האם לאקלים המשפחתי, מתן גירויים הולמים על ידי האם, אינטראקציה של האם עם בן הזוג, קשרי גומלין במשחק-אם, הצבת גבולות על ידי האם, עצמאות האם בתפקוד הורי, דמוי עצמי של האם, תיווך האם בשעת משחק, מצב רגשי של האם, אינטראקציה של האם עם הוריה, תפקוד אם כהורה בהקשר של משחק, אינטראקציה של האם עם קרוב אחר.
תפקוד האב: מדד זה הורכב מאותם 13 מדדי משנה כמו לגבי תפקוד האם.
תפקוד הילד: מדד זה הורכב מ – 9 מדדי משנה: תגובות לקושי ותסכול, קשר עם הזולת, מידת פעלתנות הילד, קשב וריכוז, מזג וארגון התנהגות, הבנה ושימוש בשפה, עצמאות בתפקוד, השפעת התכנית על הילד לדעת האם, השפעת התכנית על הילד לדעת האב.
תפקוד המשפחה כמערכת: מדד תפקוד המשפחה כמערכת הורכב מ- 6 מדדי משנה: חרדה של הילדים מהוריהם, אלימות בין הילדים, אווירה במשפחה, קשרי גומלין של הילדים בינם לבין עצמם ועם הוריהם. שמירה על כללי בטיחות, התייחסות ההורים לכל הילדים.
מן הממצאים עולה כי כאשר בוחנים את התכנית על פי 4 מדדי ההצלחה המסכמים, הרי בכל המדדים המסכמים קיים שיפור משמעותי בסוף התכנית יחסית לתחילתה. השיפור במדדים שמסכמים את תפקוד האם, תפקוד המשפחה כמערכת ותפקוד הילד היו מובהקים סטטיסטית. בנושא תפקוד האב חל שיפור ששאף לרמה של מובהקות סטטיסטית. ממצאים אלה מצביעים על כך כי תכנית הורים משיגה את יעדיה הבסיסיים ומהווה כלי חשוב ויעיל בשיפור תפקודן של משפחות נפגעות סמים.
כאשר בוחנים ביתר פירוט את התחומים בהם לתכנית הורים הייתה השפעה משמעותית מסתבר כי:
-
תפקוד הילדים - באופן כללי חל שיפור בכל מדדי ההצלחה של תפקוד הילד. השיפורים המשמעותיים והמובהקים ביותר היו במדדים: פעלתנות הילד, הקשר שלו עם הזולת, תגובותיו לקושי ולתסכול, אלימות בין הילדים וחרדה של הילדים מהוריהם.
-
במדדים שקשורים לתפקוד האם, השיפורים המשמעותיים והמובהקים ביותר נמצאו בדימוי העצמי של האם, במעורבות האם בפעילות עם ילדי המשפחה, בתיווכה במשחק, בהצבת גבולות, ובמצבה הרגשי.
-
במדדים הקשורים לתפקוד המשפחה השיפורים הבולטים ביותר היו בהתייחסות ההורים לכלל הילדים, שמירה על כללי בטיחות, חרדה של הילדים מהוריהם והאלימות בין הילדים.
-
מדדים הקשורים לתפקוד ההורים כאנשים בוגרים ועצמאיים: מבין ההורים שהשתתפו בתכנית היו כאלו שיצאו לעבודה, כאלו שהמשיכו ללמוד, כאלו שהתחזקו בתהליך הגמילה, ירדה רמת האלימות וגדלה ההרגשה הטובה של המשתתפים עם עצמם ועם סביבתם.
המדגם הבא של ציטטות מאת בוגרי התוכנית ממחיש את השינויים שהושגו במשפחות:
-
על הורדת רמת האלימות במשפחה: "פעם הייתי אמא מכה. היום (אחרי השתתפות בתוכנית) לא שאני יודעת שזה לא טוב, אני כבר לא מרגישה צורך לזה" (אם שהשתתפה בתוכנית, מיפו ד').
-
על הצלחה בהורות כמנוף להתמודדויות בחיים: "רק כשהתנקיתי (נגמלתי) גיליתי שיש לי שלושה ילדים, אבל אז לא ידעתי מה לעשות אתם. התוכנית נתנה לי ידע, מודעות וכלים. אני נותן ומתחזק. אני מתחזק ורוצה לתת עוד" (אב, אסיר ומכור לשעבר משפרעם).
-
על הגדלת יכולת ההתבוננות והכבוד לילדים "במהלך המפגשים למדנו להכיר את הבן שלנו טוב יותר: מה הוא אוהב לעשות, במה הוא טוב, מה מושך אותו... היום אנחנו יותר רגישים להתנהגות של כל הילדים. בעקבות זה הקשר שלנו התפתח בצורה יותר עמוקה עם הילדים. הילדים מרגישים בשינוי וזה נותן לנו עוד יותר ביטחון... הפרויקט לימד אותנו שהחיים הם אוניברסיטה ומכל דבר אפשר ללמוד" (זוג הורים מחיפה).
-
על פיתוח תקשורת פתוחה וכנה: "ברגע שהתחלתי לקבל הרבה ידע על ההתפתחות של הילדים שלי וברגע שלמדתי להציב גבולות לילדים, הם החלו לכבד אותי ואת המלה שלי, ראו שיש לי ידע והבנה, התחילו לתת כבוד אחד לשני, לשחק וללמד את אחיהם הקטנים. קבלתי ביטחון באימהות שלי וזה השפיע על כל חיי: התחלתי ללכת לבד לשלם חשבונות בבנק, בדואר, לעשות קניות לבד, לבוא למפגשים הקבוצתיים לבד, ואפילו התחלתי לנסוע לבד עם חמשת הילדים לבקר בכפר של הוריי ואחיותיי... אני יודעת ומרגישה שהיום הילדים שלי סומכים עלי יותר מאי פעם, וזה נותן לי תחושה מאד טובה. אני גם רואה היום יותר מתמיד שהם אוהבים אחד את השני ומרגישים בטוח אחד עם השני" (אם, אשת מכור לשעבר, ג'דידה-מכר)
-
על שיפור הגישה לילדים: "הפרויקט נותן פתח בגישה לילדים. כשנכנסים דברים טובים אז בן-אדם רוצה עוד... החיים תמיד מסתובבים. אף פעם זה לא מסתיים. פתאום יש נכדים, וצריך להסביר לבת שתהיה פתאום אמא. זו שרשרת שלא מסתיימת, ובאיזה שלב הרוע הולך.... אם אני בא, אני בא בתור אשר (שם בדוי). אני צריך להביא את אשר לילדים שלי. אני לא משקר את הילדים אלא את עצמי... היום אני יודע להגיד כשרבים "סליחה, טעיתי"...כשהילד צודק אסור לחסום אותו. כי זה הפתח למחלה.... וזה מה שלמדתי. להקשיב. לא לחסום. אי אפשר ללבוש מסיכה לילד. ילד רואה את האמת, ומרגיש, ומבין. הוא קולט" (אב, אסיר ונגמל לשעבר מחדרה).
-
על צמיחה במשפחה: "קשה לסכם אירועים מרגשים של צמיחה, תיקון ובניית יחסים חדשים בין בני המשפחה, שהתרחשו בכל המשפחות המשתתפות בפרויקט. המילים מגמדות את המציאות, והדוגמאות שאביא יפתחו רק צוהר קטן לעולם הקסום שנגלה בכניסה לבתים" (רבקה עמית, עובדת סוציאלית ביחידה להתמכרויות, חיפה).
